תרומת ביציות – פתרון טוב לבעיות פריון שסבתם רזרבה שחלתית ו/או איכות ביציות ירודים.
פרופסור שלמה משיח: קטעים מהרצאות שניתנו בפורומים שונים כולל כנסים בישראל ובחו"ל.
אחת ההתקדמויות היותר חשובות בתחום טיפולי הפוריות ארעה כאשר חוקרים ורופאים באוסטרליה הצליחו להשיג הריון אצל אישה עם תסמונת טרנר: תסמונת בה הרכב הכרומוזומים אצל המטופלת הוא 46X0 , כלומר יש לה כרומוזום X אחד במקום שניים ואחת התוצאות האנטומיות של פגם כרומוזומלי זה היא העדר שחלות. מכאן הייתה הדרך קצרה לטפל בתרומת ביציות בנשים בגיל מעל 42-45, שגם בהן "הרזרבה השחלתית" מצומצמת עד אפסית. עם השנים הפך הטיפול בתרומת ביציות לטיפול מוצלח ומקובל בנשים עם אי פוריות על רקע הגיל וכן בנשים צעירות בהן הביציות באיכות שאינה מאפשרת יצירת עוברים עם סיכויים להריון.
ירידה ברזרבה השחלתית הוא תהליך ביולוגי הקיים בכל אישה. מקובל לחשוב שכל אישה נולדת עם מאגר ביציות מסוים ומאגר זה הולך ומצטמצם במהירות בכל שנה שחולפת.
העקומה שלפנינו מדגימה את הירידה ברזרבה השחלתית בצורה גרפית: בממוצע (הגרף האדום) בגיל ההתבגרות לנערה יש כ-180 אלף ביציות בשחלותיה,, בגיל 25 הממוצע נופל ל- 65 אלף, בגיל 35 ל-16 אלף ובגיל 50 לאפס.
ציור 1: הרזרבה השחלתית מהלידה ועד גיל המעבר (מנופאוזה)
יש נשים שהרזרבה השחלתית שלהן היא מלכתחילה מצומצמת (הגרף הירוק). אצלן כבר בגיל ההתבגרות יש הרבה פחות ביציות וכך לאורך חייהן עד שבגיל צעיר יחסית מספר הביציות מאד מצומצם.
לא רק מספר הביציות הולך ומצטמצם עם הגיל, גם איכותן יורדת ומתדרדרת: ידוע היום שככל שגילה של האישה דבוה יותר כך אחוז העוברים הלא תקינים, שיוצרו מביציתיה-גדל והולך.
במחקרים רבים שנערכים לאחרונה במרכזים מוליכים להפריה חוץ גופית, בשיטה המכונה PGD או PGS, מבצעים ביופסיה של העוברים ובודקים את ההרכב הכרומוזומלי שלהם.
ציור 2: הטכניקה של ביופסיה מעובר בשלב בלסטוציסט (יום 5 לאחר ההפריה)
בעובר ובאדם נורמלי יש 46 כרומוזומים זה מספר תקין או euploidy. עוברים עם מספר גדול יותר של כרומוזומים (לדוגמא 47 ) או קטן יותר (לדוגמא 45) –aneuploidy, לא יתנו סיכוי להריון תקין.
בטבלה הבאה אנו רואים את אחוז העוברים הלא תקינים (אנאופלואידים) לפי גיל הנשים.
ציור 3: אחוז העוברים התקינים (euploid- -בכחול) לעומת הלא תקינים (aneuploid-בסגול)
אנו רואים שככל שגילה של האישה גבוה יותר כך אחוז העוברים הלא תקינים (אנאופלואידים) גדול יותר עד שבגיל מעל 43 הוא יותר מ-90%.
כתוצאה ממצב ביולוגי זה, נשים רבות בהגיען לגיל 42 ויותר, לא תצלחנה להרות כלל או אם תהרנה ההריון יסתיים בהפלה של עובר לא תקין כרומוזומלי או בלידת ילד עם תסמונת דאון (מונגוליזם) בהם יש 47 כרומוזומים.
בטבלה הבאה ניתן לראות את אחוז ההריונות הקטן והולך עם הגיל, עד שבגיל 42-44 הוא מגיע ל -1 עד 5 אחוזים בלבד.
מאידך אם מטפלים בנשים בתרומת ביציות, אחוז ההריונות המושג בהפריה חוץ גופית נשמר גבוה סביבות 40-50 אחוזים למחזור טיפולי (עקום כחול).
מכאן ברור ברחמה של האישה לא "מזדקן" כמעט עם הגיל ומסוגל לשאת הריון בצורה טובה ולהביא ללידת חי באחוזים זהים כמו בנשים צעירות.
נשים בגילאים מעל 43-44 צריכים להיות מודעות לסיכוייהן להרות וללדת לידת ילד חי ובריא, לעומת הסיכונים של טיפולים חוזרים ונשנים שאנו מכנים אותם-טיפולים חסרי תוחלת, וכן לסיכונים של הפלות ולידת ילדים עם תסמונת דאון.
אני ממליץ לכל אישה שעברה מספר רב של טיפולי הפריה ללא השגת הריון בר קיימא, ובפרט אם מצב העוברים שהחזרו לרחמה אינו נותן סיכוי ממשי להריון, להתייעץ עם הרופא המטפל ולהסכים לתרומת ביציות.
מניסיוני רב השנים בטיפולים מתרומת ביציות (יותר מ-30 שנה, אין לי ספר שברוב המוחלט של המקרים הבחירה בדרך טיפול זה ובפרט התוצאה של לידת ילד בריא, מוצדקת ומאד יעילה ומספקת.
בהצלחה.
פרופ' משיח